שאפו למשטרה על מבצע אדמו"ר, וכמה הארות:
מבצע מורכב ומוצלח, ללא ספק – אם היעד המרכזי היה מניעת הישנות אסון מירון.
ואחרי שזה נאמר, צריך לחשוב על כמה עניינים:
מרווח בטחון או היסטריה. כאמור, אחרי מירון, לא לוקחים סיכונים. איש לא מנחה לסגור, רק "ממליצים" לא לצאת מבית בגוש דן, ולא מגדירים במדויק את גבולותיו. אחלה פטנט. זה כל כך טוב, עד שנהגים רבים דיווחו שהכבישים היו ריקים.
דוברות ותקשורת. המשטרה שבה ושגתה בכך, שלא ייחסה חשיבות להעברת המידע בזמן אמיתי לציבור. חצי מדינה היסס אם לצאת מהבית, גוש דן המורחב הטיל על עצמו סגר, ובאולפנים לא ישב אף איש משטרה בכיר, כדי לרכז ולהעביר את ההמלצות. עם כל הכבוד לאלון עידן, ולכמה כתבים עילגים מהמגזר, הציבור היה ראוי ליותר. איפה תת ניצב מוריס חן כשצריך אותו? זה הקצין היחיד ששידר אמינות באולפנים בשומר החומות, וזה האיש שהיה חסר באולפנים ביום ההלוויה.
אולפנים פתוחים. מדוע נדרש לפתוח אותם לאורך כל היום בכל הערוצים? כל שתרמו היה ראיונות בלופ אינסופי תוך שילוב מיותר של פוליטיקה חרדית. הטכנולוגיה שידרה המון צילומים ממבט על, שלא עזרו לאיש, והקשקשת העפילה לשיאים חדשים.
המספרים. ממאות אלפים בודדות ועד מיליון משתתפים. כל המספרים נזרקו, ואיש לא יודע לספור באמת. נשמע אמין כמו רולטה. האמת? זה לא ממש מועיל לנהג על כביש 1, זה רק מפחיד ומיותר.
שאלת השאלות. מגישה בערוץ הממלכתי סיימה ראיון בשאלה החשובה מכל, שסימלה בעיניי את רדידות התקשורת ומריחת הזמן: אז מה יעלה בגורל דירתו של האדמו"ר, ועל שם מי היא רשומה. נשבע לכם שהיא שאלה את זה.
קרדיטים. דווקא הערוץ הזה, כאן, הזדרז והעניק קרדיטים עם תמונות, לארבעה קציני משטרה, עוד טרם תם הארוע. אין ספק, למצולמים לא היה קשר לפירסום הקרדיט. או שכן? זה המקום להזכיר: קרדיט, כמו זכות קדימה, לא לוקחים בכוח, מקבלים בלבד. במבצע אדמו"ר לקחו חלק אלפי שוטרים, אבל לך תפרסם את כולם… טוב, היה אפשר להודות לכולם, בלי שמות.
